חוויה של עבודה בחו"ל

"חייבים לעשות פסק זמן בחיים ולחשוב גם קדימה על העתיד…

התחלתי באנגליה חזרתי ל עבודה בארה"ב בעגלות. זה גם לטייל בחו"ל וגם לעשות מלא כסף!"

אז החוויה שלי מתחילה כך:

בשנת 2005 בהיותי בת 22 החלטתי שנמאס לי לחיות בארץ על משכורת של 3500 שח לחודש, לשלם "משכנתא" על דירה רכב ודלק ובכלל לחיות בכדי לשרוד.

חברה טובה החלה לדבר איתי על הצעת עבודה באנגליה, עבודה במכירת מוצרי ים המלח, בתחילה הרעיון נראה לי לא מציאותי ואפילו מטורף…
למה בעצם לעשות את זה לעצמי?? לטוס לחצי שנה, לעזוב את המשפחה, את החברים, את החבר שנישאר בארץ כי יש לו אחלה ג´וב ובעצם מה לי ולמכירות???.. אבל קשה לשרוד בארץ וכולם מדברים על כמה כסף אפשר לעשות בחצי שנה בעגלות…
הדילמה והתסכול של קבלת ההחלטה גברו ככל שהתקרב הזמן לתת תשובה, לכאן או לכאן.

לבסוף החלטתי שאין ברירה ואני נוסעת, הפרידה הייתה קשה אבל התמיכה מהסביבה הייתה מדהימה, קניתי כרטיס לאוגוסט וטסתי.
נחתתי בלונדון, נציג החברה הגיע לאסוף אותי מהשדה והגעתי ל"בית" של ה"סלזמנים" בליברפול.
החברה שבארץ שכנעה אותי להגיע לעבוד קיבלה אותי בבית והיא בעצם הייתה מנהלת העגלה, התחלנו לעבוד על הספיץ´ של המכירה, הכל היה ניראה כל כך מפחיד ומאיים, הלחץ היה אין סופי והיו הרבה חששות אבל למרבה הפלא רציתי כבר "לעלות" על העגלה ולהתחיל למכור.

יום העבודה הראשון

היום הראשון הגיע, התלבשתי יפה אבל על פי כללי לבוש החברה, התאפרתי, התבשמתי ויותר מכל התרגשתי ופחדתי גם יחד.
העגלה הייתה ממוקמת באחד הקניונים הטובים באנגליה, עגלה מושקעת ומסודרת, המנהלת הנחתה אותי לעצור כל בן אדם שעובר דרך העגלה ולהציע לו לנסות את הקרם החדש של חברת המוצרים שלא אנקוב בשמה כרגע, זה היה ניראה לי קצת מוזר ואפילו קצת הייתי מובכת מהעניין אבל עשיתי זאת וכך לאט לאט אחרי עבודה קשה ואימונים רבים על עצמי הצלחתי למכור ואפילו אחרי כמה חודשים הייתי העובדת המצטיינת של החברה.

זה לא קל, אבל…

לאחר חצי שנה של עבודה קשה (אי אפשר לשקר בעניין הזה, העבודה היא קשה וכרוכה בעבודה עצמית חזקה) אני יכולה להעיד שרכשתי חברים לחיים, הם 8 אנשים שחלקתי איתם בית מדהים במשך חצי שנה, עשיתי המון כסף שהספיק לי לרכישת רכב חדש, השלמת בגרויות, פסיכומטרי ושנתיים ללא עבודה ואף לשנת לימודים אחת.

למרות כל ההצלחה נשבעתי שאני לא חוזרת לעגלות יותר לעולם, אני סיימתי עם עונת העגלות לצמיתות, הספיק לי.

הצעת עבודה נוספת

בהיותי בת 23 וחצי התקבלתי לבית ספר למשחק בת"א שזה בעצם חלום חיי ללמוד משחק וחלק מהעבודה בעגלות הייתה בכדי לאפשר לעצמי ללמוד את שאהבה נפשי תוך כדי שאני מקנה לעצמי שקט נפשי, שכרתי דירה בת"א עם החבר, רכב וכל הכיף שמסביב אבל הכסף התחיל להיגמר וההישרדות הפכה לקשה עוד יותר.
באותו הזמן, לקראת סוף שנה א´ חברה טובה שפתחה חברה לשיווק מוצרי ים המלח בארה"ב יצרה עימי קשר והציעה לי להגיע לנהל עגלות בארה"ב לתקופת הקיץ, לעשות כסף לשנת הלימוד הבאה, אבל אני לא הסכמתי לשמוע על זה בכלל בשום פנים ואופן, אני הבטחתי לעצמי שאני לא עוזבת שוב ואני לא חוזרת לעגלות למרות הפיתוי הגדול, סירבתי בתוקף.

לאחר חודש של מחשבה ובלבולים עצמיים הבנתי שאת שנת הלימודים הבאה אין לי איך לממן ולמשפחה עם כל הרצון הטוב אין אפשרות לעזור, אז שוב השתכנעתי והחלטתי לנסות את האפשרות של עבודה בחו"ל ונסעתי לתקופה מתוכננת של חודשיים וחצי.
הגעתי לארה"ב למדינת ארקנסו שבדרום שבתחילה כל מי שמכיר את המדינה התלונן שאין לי מה לעשות שם ושזה חור אחד גדול, אבל לי לא היה איכפת, הלכתי עם זה עד הסוף.

עבודה בארה"ב ההגעה

עבודה בארה"ב – נהר ארקנסו

מנהלת החברה (דנה) חיכתה לי בשדה והגענו לקומפלקס מטורף עם נוף מרהיב של הרים ונהרות שעוברים בתוך הקומפלקס (למי שלא מכיר-ארקנסו היא מדינת הטבע של ארה"ב), הרגשתי בהודו לרגע, בקומפלקס גם חיכו לי ג´קוזי, בריכה, חדר כושר, חדר אינטרנט, שירותי כביסה, רכבים, בקיצור נדהמתי מהיופי ומהתנאים המעולים.
התחלנו להקים את העגלות מ א´ ועד ת´, התחילו להגיע עובדים וביניהם גם כמה חברים סטודנטים שגם נקלעו למצוקה כלכלית והגיעו למסקנה שרק ע"י עבודה במכירות הם יצליחו לעבור את השנה בכבוד.
פתאום הבנתי מה זו חברה שדואגת לעובדים שלה מהרמה הכי בסיסית של מגורים וקיום עד לרמה של משכורות טובות, בונוסים למצטיינים, פרסים, תחרויות ויחס אישי מדהים.
כמה שזה אולי נשמע מוזר הרבה אנשים קנו את המוצרים שלנו רק כי אנחנו מישראל, הייתה במקום הזה הרגשה שכולם אוהבי יהודים והיו גם כאלה לקוחות שהיו מגיעים פעם בשבוע לתת לנו אוכל שבישלו רק בשבילנו, היו אנשים שהיו קונים לנו מתנות וממש דואגים לנו כאילו היינו משפחה.

המסקנה שלי בסופו של דבר

אני חייבת להודות שעברתי תיקון ושיניתי את דעתי על עבודה בחו"ל, על עבודה בעגלות והגעתי למסקנה שזה מהנה, מלמד ומכין אותך לחיים האמיתיים (תלוי איך בוחרים להסתכל על זה), קיבלתי ניסיון בניהול, התבגרתי ולבסוף החלטתי להישאר יותר מחודשיים וחצי ונשארתי עד סוף העונה…

לסיכום אני ממליצה לכל מי שניקלע למצוקה כלכלית או מעוניין לקחת פסק זמן מהחיים בארץ, לחוות חוויה של פעם בחיים ולהסתכל על הכל בפרופורציות -וכן לנסות את האופציה של עבודה בחו"ל ולא לוותר על החוויה של ה"עגלות".