אני ניצחתי / סיפור מקרה – עבודה בקנדה

כל הסיפור התחיל מחוויה ממש לא נעימה בחברה בקנדה.
בכל מקרה היה מה שהיה ונותרתי עם שתי אופציות ביד, האחת היא לוותר ולחזור לארץ בבושת פנים ועם הפסד כספי קטן והשניה היא להרים את עצמי לאגור כוחות מחודשים ולהתקדם לאופציה חדשה.
האמת שההחלטה לא הייתה קשה במיוחד , רציתי עבודה בחו"ל ואני יעבוד בחו"ל ויהי מה ויצליח. הרי נסעתי עד לקנדה בידיעה שזו לא בהכרח תהיה חוויה קלה וסיכמתי עם עצמי שאני לא מוותר לא משנה מה ונשאר דבוק למטרה.
אני יודע מה אני שווה ואני יודע שאני יכול אין מצב שאני נותן למכשול קטן בדרך לעצור אותי מלהגיע למטרות שהצבתי לעצמי. התחלתי לחפש עבודה בטורונטו לאחר שיטוט של יום יומיים בעיר ולילה שתיים במוטלים זולים.

יצרה איתי קשר בחורה נחמדה והציעה לי לעבור למחוז אחר בקנדה בשם אלברטה לעבוד בעיר קלגרי, בחיים לא שמעתי על המחוז הזה ובטח ובטח שלא שמעתי על העיר הזאת. מפה לשם לא סגור על זה אם ההחלטה הייתה מחוסר ברירה או מהסיבה שזה נשמע לי מעניין ומאתגר ואני אוהב אתגרים, החלטתי ללכת על האופציה. לפני שהבנתי מה קורה מצאתי את עצמי בשדה התעופה מחפש כרטיס לקלגרי. מצאתי כרטיס יחסית זול לבוקר שלמחרת והעברתי לילה בשדה התעופה.
חייב לציין אחד הספסלים הנוחים שישנתי עליהם בחיים ומומלץ בחום לנתקעים בשדה בטורונטו. קמתי בבוקר רענן קפה וסיגריה ויאלה לקלגרי, עליתי למטוס לא האמנתי שטיסה מקנדה לקנדה תיקח 5 שעות אבל זרמתי, התקרבנו ליעד כבר מהחלון במטוס קלטתי תמונה מדהימה שרובה הייתה צבועה בלבן
הרים,יערות,בתים,כבישים הכל פשוט לבן מהמם וגם קצת מפחיד. אמרו לי שקר שם אבל כמה קר קצת זנחו ותאמינו לי היה קררררר.
יצאתי מהמטוס והדבר הראשון שראיתי זה שעון טמפרטורות שעמד על מינוס 20 מעלות בדיוק. קצת בשוק התחלתי לחפש בשדה פרצוף ישראלי מוכר
לאחר כמה שניות ראיתי שלט עם השם שלי מוחזק על ידי בחור שלשם שינוי נראה לי סבבה. עלינו לרכב ונסענו לכיוון הדירה, הנסיעה ערכה כ 10 דקות והגענו למה שאני חשבתי שדירה והופתעתי לגלות שזה בית גדול מרווח חדרים סלון מטבח באמת שלא היה חסר כלום, הנחת רווחה והרגשה של או סוף סוף הגעתי למקום טוב. בערב חזרו העובדים מהקניונים וישר התחברנו חבר'ה מקסימים ולפני שידעתי איך יהיה לי בעבודה הייתי רגוע כי ידעתי שלפחות יש לי את הפלטפורמה הנכונה והראויה וסביבה תומכת.
יום ראשון הגעתי לקניון ועליתי על העגלה עם אנרגיות בשמיים והתחלתי לעבוד, עוצר בן אדם, עוצר שתיים, בשלישי בום מכירה, אני אפילו לא יודע איך לתאר את ההרגשה של מכירה ביום הראשון במקום חדש, הרגשה שאתה על גג העולם ושאף אחד לא מסוגל להזיז אותך משם. איך דבר קטן כמו מכירה יכול לגרום לאושר כזה
הרגשה של למרות המכשולים והחששות ניצחתי, אני וקלגרי הפכנו לסיפור אהבה למרות הקור העז שלקח לי זמן להתרגל אליו. החבר'ה בדירה ואני הפכנו למשפחה קטנה.

מהר מאוד נכנסתי לעניינים ובמשך חודשים ספורים עליתי בסולם הדרגות מעובד למנהל עמדה וחייתי לי באושר ובעושר מבלי לחשוב בכלל שמשהו יכול להשתבש. עד שיום בהיר אחד, זה היה יום שלישי ממש קרוב לקריסמס, הגעתי כהרגלי לקניון, אנרגיות בשמיים, פתחתי עם מכירה גדולה על הבוקר, כולי מבסוט,
הרגשתי תפיחה על הכתף ושמעתי "אחי רוץ" , אני חושב בראש שלי "מה רוץ עכשיו" ושוב צעקה "הגירה רוץ" , עקב היותי עובד לא חוקי ההיגיון אמר לרוץ אבל משום מה
לא עשיתי זאת להפך נשארתי על העגלה והמשכתי כרגיל, ניגש אליי הקצין הגירה שדיי התבלבל מזה שלא ברחתי גם ושאלתי אותו בנימוס אם אפשר לעזור לו במשהו, הוא שאל אותי עם אני עובד פה אז אמרתי לו שלא בדיוק, שאל אותי אז מה אני עושה פה אם לא עובד?, ישר הרצתי לי בראש אמרתי אם אתה סיילזמן טוב
בוא נראה איך אתה מסלזמן את דרכך החוצה?

ותוך שניות כישורי החירטוט הישראלים התחילו לצאת, אמרתי לו שאני מדריך של המוצר ושלחו אותי מהארץ כדי להדריך את העובדים על המוצר ושאני בכלל לא מקבל משכורת בקנדה ושמשלמים לי על זה בארץ. שוב הוא התבלבל ואמר לי שאני מעוכב לחקירה, אמרתי לו שבשמחה סגרתי יפה את העגלה והצטרפתי אליו לנסיעה. תוך כדי הנסיעה אני ממשיך את הסילזמון וגורם לו לחבב אותי, מספר לו סיפורים, מחמיא על המדינה על האנשים, צוחק איתו
הוא אמר לי אל תדאג חקירה קצרה ואם הסיפור אכן נכון אין לך סיבה לדאוג. "אני נראה לך דואג" שאלתי אותו בחצי חיוך,
ובפנים הלב בובום בובום בובום….
אז באמת כך היה הכניסו אותי לחדר ולאחר מסכת שאלות שערכה 24 שעות פחות או יותר ולאחר בירור עם החברה שלמזלי תמכה בסיפור החזירו אותי אל העגלה ללא פגע. את האחרים תפסו וחוץ מחלק קטן שהיה להם אישורים את כולם החזירו לארץ. וכך התפרקה לה המשפחה האוהבת וראיתי את הרומן שלי עם קלגרי מגיע לקיצו.
למרות הכסף ואהבה הגדולה למקום עשיתי חושבים והסיכון להישאר היה גדול מידי. למרות שחמקתי מהכדור הראשון לא רציתי שהשני יפגע.
חזרתי הביתה ארזתי את הפקלאות טלפון קטן לסוכנת נסיעות ויאלה ארצה. אז את הקריסמס פספסתי, אבל הרווחתי טיול, חוויות, חברים, כסף והרבה ובסופו של יום שמסתכלים אחורה, אני ניצחתי.

אקסטרה - בניית אתרים, קידום אתרים